רוב החוקים הנוגעים להתנהגות מינית חוקקו כדי להגן על אנשים חלשים פיזית, מנטאלית ומעמדית והם לא מבוססים על המיניות הטבעית, על ההבדלים הטבעיים בין המינים ועל התפקיד האמיתי והטבעי של יחסי מין בחיים .
הנחת היסוד אחת של המחוקק היא שיחסי מין הם יחסים של ניצול ומותרים רק מגיל 18 והם אסורים מתחת לגיל 14.
כל המקיימים זאת מתחת לגיל 14 נחשבים עבריינים.
הנחת היסוד נוספת היא שיחסי מין מותרים רק כאשר יש אהבה הדדית מעל גיל 18.
לא יכולה להיות אהבה בגיל 14?
בן 14 המקיים בהסכמה מלאה וביחסי אהבה הדדיים, יחסי מין עם בת 14 פחות יום, מואשם באונס ועלול להישפט ל20 שנות מאסר.
הנחת יסוד נוספת היא שיחסי מין נחשבים לניצול של האישה ולכן הסכמתה לא נחשבת, אלה בתנאים מסוימים.
קיימת אפליה לרעה של גברים בכל הנוגע לגיל ולכוונה בקיום יחסי מין.
אישה, לפי החוק הישראלי לא יכולה לאנוס, רק גבר יכול לאנוס.
החוק מתעלם מהעובדה שגיל ההתבגרות המינית אצל נשים נמצא בירידה בעיקר בגלל התזונה השופעת והחברה כולה חשופה לגירויים מיניים בכל מקום.
עברות המין קיבלו מעמד מיוחד מכמה בחינות, המתלוננים על עברת מין זכאים לשמור על אנונימיות ובית המשפט יכול לקבוע אשמה ללא ראיה מסייעת.
מספיק שהשופט יאמין למתלונן!
המחוקק מתעלם מהאפשרות שחלק מהסבל הנפשי הנגרם לקורבן עבירת מין נובע מיחס החברה ליחסי מין ולמאפיינים הביולוגים של יחסי המין.
עבירת מין בניגוד לעבירות אחרות פטורה מהוכחת נזק, עצם ההתנהגות מוגדרת כנזק גם אם הקורבן אינו יכול להוכיח נזק כלשהו.
זו ההתנהגות היחידה שהמחוקק קבע שרק שהסכמה מפורשת של שני הצדדים מונעת ממנה להיות עבירה.
הטיפול הממסדי בקורבנות של עבירות מין ושל אלימות במשפחה ובקהילה גורם לעיתים קרובות נזק לקורבן שהוא גדול יותר מהעבירה עצמה.
כדי להימנע מפגיעה נוספת, 80% מהקורבנות אינם מדווחים ואינם מתלוננים.
חלק מאלה שמדווחים חווים פגיעה נוספת ומתחרטים על הדיווח.