הסיבות לנחיצות השינוי בתעשיית הצדק:

1. מורכבות החיים בחברת שפע דמוקרטית. המוח האנושי אינו בנוי למורכבות כזאת.

3. התערבות גוברת של החוק בחיי המשפחה וחינוך הילדים,ערעור הסמכות ההורית. מעורבות זו במשפחה גורמת לעיתים לנזקים נוספים, לקורבנות של תוקפנות במשפחה. רוב מוחלט כתוצאה של מקרי התוקפנות בתוך המשפחה לא מדווח ולא מטופל בגלל החשש מהנזק שיגרם למשפחה ממעורבות החוק

4. הורים מבולבלים שלעיתים אינם יודעים כיצד לחנך.

5. ריבוי מקרי הגירושין בחברה המודרנית.

6. מערכות חינוכיות וטיפוליות (כמו שיטות הטיפול למיניהן) לא פיתחו עדיין אמצעים טובים לחינוך ילדים עם קשיי התנהגות.

7. שיתוף הפעולה בין ההורים ומערכת החינוך הוא חלקי בלבד ולכן יש קושי בפתרון יסודי של בעיות התנהגותיות קשות.

8. אין תיאום מספק בין המערכות החינוכית, הרפואית, הקהילתית ומערכת החוק. יש מקרים שרק שיתוף כזה יכול להביא לשינוי. חוקים הבאים להגן על ילדים, פוגעים בהם בפועל. חשיפה רבה לגירויים מיניים מגיל צעיר.

א. מטרות האגודה:

1. עזרה לאנשים שנפגעו מהשלטון בכל תחומי החיים, חינוך טיפול, רווחה בריאות, כספים ועוד....

2. גישור וטיפול בפוגעים ובנפגעים. מטרת הגישור היא הפסקת הפגיעה באופן מידי, מניעת פגיעה נוספת בקורבן ובאחרים ופיצוי לקורבן. (בעיקר במשפחה)

3. שינוי דרכי פעולה של רשויות שלטוניות המיישמות את החוק, באופן הפוגע באזרחים.

4. שינויים ממוקדים במערכת החינוך והטיפול.

ב. דוגמאות לשינויים מוצעים:

1. אכיפת טיפול במקום ענישה, בעיקר בפגיעות בתוך המשפחה .

2. זוג שיש לו ילדים ומתכוון להתגרש, יחויב בקבלת יעוץ מקצועי לגבי הילדים.

3. הורים שילדם מגלה התנהגות מסוכנת או אלימה, יחויבו בקבלת יעוץ מקצועי עד שהבעיה נפתרת.

4. מניעת ענישה הפוגעת בקורבן פעם שנייה, בעקבות הענשה של מי שתקף אותו (למשל כשהתוקף הוא בן משפחה).

5. הגבלה והפחתה בגובה הריביות או הקנסות או הוצאות הגבייה שהרשות רשאית להטיל על האזרח.

6. בניית מערכת מתווכת וידידותית בין האזרח לגופים שלטוניים.

7. הפחתה וחנינה כללית בקנסות תעבורה, חריגות בניה ורישוי מזעריים, לאזרחים פרטיים. פתיחת דף חדש ביחסים שבין האזרח לרשויות.

ג. אירועים לדוגמא בתחום הכספים:

1. המקרה של שלומי שאחיו זייף חתימה שלו על ערבות לבנק והוא חויב בתשלום החוב. שבע שנים רודפים אותו, מעקלים לו את חשבונות הבנק והוא אינו יכול לעבוד. חובו תפח משבעים אלף ₪ ל- 300 אלף ₪. לא נותנים לו אפשרות לערער על גזר הדין כי חלה התיישנות.

2. קנס מקורי על חניה שלא כחוק בבני ברק בגובה 70 ₪ הופך לנזק של 2,500 ₪ לאחר שנתיים החוב תפח ל- 400 ₪ ובתוספת הוצאות פתיחת תיק בהוצאה לפועל, הגיע ל- 700 ₪ המעקלים לוקחים טלוויזיה ששווייה 1,500 ש"ח, מוכרים אותה ומפחיתים מהחוב 300 ₪ ומוסיפים לחוב דמי טיפול ואחסנה בסך 600 ₪. סך הנזק לאזרח הוא 2500 ₪ . בתחום היחסים במשפחה : אזרחים שנעזרו ב"המלט" העמותה למען צדק טבעי

1. רשויות הרווחה בבאר שבע דרשו להשאיר ילד בן 11 בפנימייה טיפולית וסרבו להורים שרצו לגדלו בביתם. הילד עבר אבחון פסיכיאטרי ופסיכולוגי מטעם הרשות. קבוצת מצט הגישה חוות דעת נגדית, יעצה להורים כיצד לפעול. תוצאה-הרשות שינתה דעתה, הילד חזר להוריו, גדל עם משפחתו ומתפקד נהדר, ללא תרופות.

2. רשויות הרווחה בתל אביב דרשו להוציא שלושה ילדים מחוץ לביתו להעניק להם טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי באשמה שהאם לא מנעה פגיעה בילדים. הילדים עברו אבחון פסיכולוגי מטעם הרשות. מצט נתנה חוות דעת נגדית, ייעצה להורים, טיפלה בילדים: תוצאה – השופטת קיבלה את חוות הדעת שלי, הילדים נשארו בבית מתפקדים היטב.

3. עירית ת"א סירבה להעביר נער בן 14 מחינוך מיוחד לחינוך רגיל, מצט נתנה חוות דעת נגדית- תוצאה –ועדת ערער של משרד החינוך קיבלה את הערעור והילד לומד בחינוך רגיל ובהצלחה.

4. נער בן 14 שהיה בחינוך מיוחד מתל אביב, סרב ללכת לבית הספר שהעירייה קבעה לו הנער נשאר שבועיים בבית. מצט נתנה חוות דעת, ולאחר הופעה בוועדה בעירייה התוצאה הייתה שהנער הולך לתיכון שאותו הוא ביקש מלכתחילה.

5. נערה בת שקיימה יחסי מין עם מורה בבית ספרה סירבה להגיע לבתי הספר ודרשה שהמורה לא יוענש. העירייה, משרד החינוך והמנהל רצו לסלק את מורה באופן מיידי. נתתי חוות דעת והופעתי בפני הוועדה . התוצאה: הענשת המורה נדחתה לסיום שנת הלימודים התלמידה חזרה ללמוד בבית הספר וסיימה את הלימודים בהצלחה. מקרים נוספים שלא הגיעו לטיפולינו ומצביעים על היקף וחומרת

הפגיעות של המערכות השלטוניות באזרחים:

א. אישה נשואה מואשמת בכך שלא מנעה פגיעה בילדיה הקטנים, חשפה אותם לאלימות וכך שראו כיצד היא מקיימת יחסי מין עם המאהב שלה (לא ידוע מי התלונן).

ב. האישה מורחקת מיד מהבית בצו ומנותקת מילדיה,למשך חצי שנה. שלושת הילדים עוברים אבחון פסיכולוגי המסתיים בהמלצה להוציא שני ילדים מהבית. האבחון נעשה בלי שראו את ההורים.(ההורים מתפקדים, בית מסודר, אבא עובד כפועל, אין אלימות, יש אהבה ודאגה לילדים כל הזמן). ההורים מתפייסים ביניהם, לוקחים עורך דין ומבקשים חוות דעת נגדית, הרבה פסיכולוגים מסרבים לתת חוות דעת מנוגדת.

אני כפסיכולוג עושה זאת (למרות סירוב המכון שעשה את הבדיקות הפסיכולוגיות לשתף איתי פעולה ולהעביר לי את חומר הגלם שעליו התבססו לצורך חוות הדעת שלהם) בודק את הילדים וההורים ומציג חוות דעת נגדית שאומרת לא להוציא את הילדים מהבית ולהמשיך את הטיפול הנחוץ למשפחה. לאחר מספר חודשי יעוץ, ההורים מבקשים מבית המשפט להפסיק את צו ההשגחה עליהם, הרווחה מסרבת והצו ממשיך.

לא מוגש כתב אישום נגד האימא, מתברר שלא היה אמת בתלונה נגדה. לדעתי המשפחה מתפקדת היטב מצב הילדים טוב ואין שום סיבה להוציא אותם מהבית . (גם על סמך דוחות מבתי הספר). תוצאה: משפחה במשבר, הורים כועסים על האשמות נגדם והנזק הכספי של 30,000 ₪, שנגרם להם. הכעס מופנה כלפי עובדי הרווחה שאמורים לעזור להם. תוצאה נוספת ברמה חברתית היא שהאוכלוסייה החלשה נפגעת יותר מאשר החזקה.